רש"י על עירובין כ״ז א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור עירובין כ״ז א:ז׳
7 אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, עוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ: כׇּל שֶׁנִּישָּׂא עַל גַּבֵּי הַזָּב — טָמֵא, וְכֹל שֶׁהַזָּב נִישָּׂא עָלָיו — טָהוֹר, חוּץ מִן הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְהָאָדָם. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא מֶרְכָּב?!
פירוש רש"י על עירובין כ״ז א:ז׳
7 כל שנישא על גבי הזב - עליונו של זב דכתיב ויקרא ט״ו:י׳ בכל אשר יהיה תחתיו ואמר בפרק בנות כותים נדה דף לג. מאי תחתיו אי נימא תחתיו דזב היינו משכב אלא בכל אשר יהיה הזב תחתיו והיינו עליונו של זב:
8 חוץ מן הראוי למשכב ומושב - אבל שאינו ראוי טהור כדאמר בחומר בקודש חגיגה דף כג: יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו:
9 והאדם - דכתיב והנושא אותם אף הזב במשמע אותם: